ייעוד נשמתי
כילדה תמיד אמרתי שהגיהנום הכי גדול של הנשמה הוא לא ללכת לכבשן מלא עשן אלא כאב הפרידה המתרחש כל פעם מחדש כאשר הנשמה עולה למעלהמתחברת לאור האינסוף,הביתה, ואז חוזרת שוב למטה,
לאדמה להשלים את המשך המסע שלה בעולם והשיעור שהיא באה לעבור פה.כמיההת הנשמה יש שיקראו לזהעפ הקבלה לכל נשמה יש ייעוד ותכלית איתו היא באה לעולםנסיעה שהיא באה לעשות פה בעולםוהמסע הזה חוזר ומשתחזר בכל גלגול וגלגול ,כמו סליל כזהשאם מישהו היה מסתכל מלמעלה הוא היה רואה את החוט המקשרלא רק בין מה שקורה פה ועכשיו והשיעור שבאנו לעבור פהאלא שיעור שהוא הרבה יותר גדול מזה,של חוט שהתחיל לפני מאות ואולי אלפי שנים בהגדרות הזמן של העולם הזהשבו הנשמה צועדת מגלגול לגלגול, ומגלה את מה שהיא באמת באה ללמוד לא רק פה בעולם הזה שלנו, אלא בכל העולמות,הזמנים והיקומים שישנם.התפקיד והתכלית שלה בתוך אור האינסוף שהוא חסר גיל וזמן.ישנן קריאות מפה שיכולות לספר לנו או לעזור לנו לגלותמה בעצם התכלית והייעוד או יש שיגידו המסע שאותה נשמה באה ללמודמה התפקיד שבאה לגלם פה בעולם הזהמי הן הדמויות שהיא תפגוש בדרךומה התפאורה שבה כל זה יתקייםובעיקרהיכן המקומות שבהן באה לזרוח ולתת מהאור שלה לעולםוהיכן גם לא.ובכך לא רק שתוכל אותה נשמה להיותמפל של אור אינסוף פה בעולמנושחולקת את האור שבה עם אחריםאלא גם ובעיקר תלמדשאור האינסוף קיים בכל מקום ובכל העולמותוממתין ונמצא שם בשבילה כל הזמן מתי שרק תבחר ותרצהכי זו לא רק הנשמה שרוצה וכמהה לחזור הביתהולהתחבר לאור האינסוףגם אור האינסוף כמה
ורוצה ומתגעגע לאותה נשמהשתחזור אליו.הוא לא שלם באמת בלעדיהוהיא לא באמת שלמה בלעדיוהטבעת תמיד רוצה לחזור לאדון שלה כדברי טולקיןוזו רק פרידה זמנית כמו שאומרים