מה שיוצא
כשמסתכלים מלמעלה

לא פעם מצאתי את עצמי מאבדת את עצמי בתוך רכבות השדים של אנשים אחרים, יוצאת למין מסעות צלב שבהם אני מנסה להוכיח למישהו משהו, כי אני רואה שם את האור ואת הפוטנציאל שזוהר ומנצנץ שם בתוך האפלה שבה הוא גר.

אבל על בשרי למדתי שיש אנשים שאוהבים להתכסות בלילה ברוחות הרפאים והשדים של עצמם.

ושאם אדם לא לקח את הבחירה לקחת ולהוביל את עצמו מחוץ לגהנום הפרטי שלו, זה כנראה מה שנכון לו. ואת הסולם שלו משם הוא יצטרך למצוא בעצמו, אחרת הוא לא באמת ילמד את הערך של הכוח שלו.

לפעמים נורא בא לי להגיד לאנשים שאני אפתור להם את הבעיות. שאם יבואו לקריאת מפה אז ימצאו אצלי פתרון לאיזה קושי שנמצא שם. אבל להגיד דבר כזה למישהו זה קצת גם לשקר, וזה עושה לי כואב בפה.

כי המטרה של הידע הזה, יותר מכל דבר אחר, היא לתת לאנשים את הכלים ואת הידע הדרוש כדי להחזיר אליהם את האחריות, ולהיות הסמכות היחידה לקבלת ההחלטות והבחירות של עצמם.

וכמו שאמרתי פעם למישהו: אם תרצה, אשב איתך קצת בחדר העינויים שלך ואחזיק לך את היד. אבל בסופו של דבר את הדלת החוצה תצטרך למצוא בעצמך.

כי העוצמה האמיתית מתגלה כשאנחנו מבינים שיש לנו ובתוכנו את כל מה שאנחנו צריכים, בשביל להיות אלו שרוכבים ומחזיקים במושכות של הסוס הדוהר הזה שנקרא החיים.

אהבה היא מפתח הסוד. אפילו לדלת שנמצאת בפתחו של הגהנום.